החלטה בתיק ב"ש 9933/07

1.         בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו
(ב-ת"פ 3118/07).

על פי האמור בכתב האישום, בסמוך ליום 31.7.07 החליט המשיב לפרוץ לביתו של חלפן כספים המתגורר בפסגת זאב (להלן: המתלונן). לאחר תכנון מדוקדק של השוד, הצטייד המשיב בכפפות, שוקר חשמלי, אגרופן, סרט הדבקה וכובע גרב, ונסע בשעת בוקר מוקדמת, ביום 31.7.07, ברכב מסוג יונדאי, השייך לאחותו, לעבר ביתו של המתלונן. המשיב נכנס לחניון הרכב המקורה - הפרטי - בביתו של המתלונן בדרך שאינה ידועה למאשימה. המשיב ארב למתלונן, כשפניו מכוסות בכובע גרב, על ידיו כפפות, והוא חמוש באגרופן ובשוקר חשמלי. בסמוך לשעה 08:45 פתח המתלונן את דלת החניון כדי להגיע לרכבו. המשיב התנפל על המתלונן, היכה אותו באכזריות בפניו ובראשו, המם אותו פעמים חוזרות באמצעות השוקר החשמלי בכל חלקי גופו, תוך שהוא מאיים להרוג את המתלונן אם לא יאמר לו איפה הכסף. המתלונן נאבק במשיב וזעק לעזרה. בתגובה, איים המשיב עליו כי יהרוג אותו וניסה לחסום את פיו באמצעות סרט הדבקה. לאחר מאבק שארך 10 דקות נפל המתלונן על רצפת החניון, ואז הצליח המשיב להסיר מעליו בגד עליון - ווסט - שבכיסיו החזיק המתלונן סכומי כסף גדולים. המשיב נמלט אל תוך הבית עם הווסט, ומשם לרכב היונדאי. בשלב זה הבחין נהג מונית שעבר במקום במשיב אשר רץ לעבר רכב היונדאי. נהג המונית ניסה לעצור את המשיב, אך המשיב חמק ממנו תוך נסיעה מהירה ופרועה. כתוצאה ממעשי המשיב נחבל המתלונן בכל חלקי גופו. המשיב הצליח לגנוב מהמתלונן סכומי כסף שונים במטבע זר בשווי כולל של כ-173,000 דולר.

בגין מעשים אלה הואשם המשיב בעבירות הבאות: שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכניסה למקום מגורים בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 409 ו-406(א) לחוק העונשין.

2.         ב"כ המשיב הסכים, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למרשו, אם כי טען כי חל בהן "כרסום", כלשונו, המצדיק בחינה אוהדת של אפשרות השחרור לחלופת מעצר (ראה: בש"פ 3138/05 חסיד נ' מדינת ישראל, החלטתו של כב' השופט א' רובינשטיין מיום 3.5.05, סעיף ט(7), והאסמכתאות הרבות שם).

3.         בחנתי את חומר הראיות בתיק המשטרה מראשית עד כלה, ואיני שותפה להערכת הסניגור המלומד, כי ערכן הראייתי של הראיות שבידי המאשימה נופל מן הדרגה הנדרשת בשלב זה של ראיות לכאורה. במה דברים אמורים.

המתלונן מסר שתי הודעות. האחת, ביום השוד, בשעה 09:15, והשניה ביום
5.8.07. הודעות המתלונן תומכות באמור בכתב האישום באשר לאופן ביצוע השוד. בשתי ההודעות מציין המתלונן, כי צרח לעזרה, השודד איים עליו שיהרוג אותו אם לא ישתוק; פניו של השודד היו מכוסות בגרבי אשה (שחורות או אפורות) עם פתח לעיניים; על ידיו של השודד היו כפפות גומי כשל רופאים, בצבע בז', ובידיו החזיק באגרופן ובשוקר חשמלי (בהודעה הראשונה מוזכר רק שוקר חשמלי ובשניה מוזכרים שני כלי הנשק - עמ' 1, שורות 15-16). המתלונן מתאר כיצד השודד היכה אותו, באגרופים ועם השוקר. במהלך המאבק נפלו משקפיו של המתלונן לארץ. כמו כן, השודד ניסה לסכור את פיו של המתלונן באמצעות נייר דבק עבה, אך הדבר לא עלה בידו. לאחר מאבק של כעשר דקות, נפל המתלונן והשודד הצליח להסיר ממנו את הווסט ולברוח אל תוך הבית.

נהג המונית, יהושע חנניאייב מסר שתי הודעות (ביום האירוע וביום 22.8.07). בהודעתו הראשונה הוא מתאר כיצד הבחין בדמות אדם, במרחק 20 מטר מבית המתלונן, והחל לרדוף אחריו במונית. האדם נכנס לרכב יונדאי אדום ונראה " מתנשף" (עמ' 1, שורה 13, וראה הודעתו השניה של נהג המונית בעמ' 1, שורות 8-9). נהג המונית המשיך במרדף אחרי רכב היונדאי, חסם אותו ויצא לעברו ברגל. באותו שלב יצא האדם מרכב היונדאי ונהג המונית סבר שהוא מתכוון לתקוף אותו. נהג המונית שב למונית במטרה להביא מברג כדי לאיים בו על האדם, ובאותו שלב הצליח אותו אדם לברוח ברכב היונדאי. נהג המונית זכר חמש מתוך שבע הספרות של מספר רכב היונדאי. בהודעתו השניה הוסיף נהג המונית, כי כאשר הבחין לראשונה בנהג היונדאי הוא רץ " בצורה מטורפת", היה לו כובע על הראש, והוא ניסה להסיר אותו תוך כדי ריצה, הכובע היה שחור ועשוי מבד דק (כמו טייץ), והוא " התנשף רצח" (עמ' 1, שורות 7-9). עוד הוסיף נהג המונית, כי הבחין בווסט כחול בידיו של נהג היונדאי וביד השניה החזיק ב" דבר אדום". נהג המונית חשש שבתוך הווסט מחזיק האדם אקדח, ולכן פנה למונית להביא מברג.

ב"כ המשיב הפנה לשינויים קלים בין ההודעות (למשל, בנוגע לצבע הכובע שחבש השודד) ולתוספות שיש בהודעות המאוחרות על אלו הראשונות. עניינים אלה יתבררו בוודאי במהלך שמיעת המשפט. ואולם, חשוב לציין, כי הודעות המתלונן ונהג המונית מתיישבות זו עם זו בנוגע למספר פרטים חשובים: צורת כיסוי הראש שחבש השודד (בד דק כשל גרבי אשה); קיומו של ווסט כחול שהשודד החזיק בו; וקיומו של מכשיר אדום (ככל הנראה שוקר) בידי השודד (גם המתלונן וגם נהג המונית מציינים את צבעו האדום של המכשיר).

לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי אין מחלוקת שרכב היונדאי שאחריו דלק נהג המונית מצוי בבעלותה של אחות המשיב, הלן. ביום 31.7.07 התקשר המשיב לאחיו חיים ואמר לו לומר לאחותם הלן, בעלת רכב היונדאי, להתלונן במשטרה על גניבת רכבה. המשיב אמר לאח חיים, כי אינו יכול להוסיף דבר וניתק את השיחה (הודעת חיים ראד מיום 31.7.07 בשעה 22:33). אוסיף, כי ברכב היונדאי נמצא חלק של כפפת גומי. המשיב טען, כי התכוון להשתמש בכפפת הגומי כדי לשמור בתוכה חשיש (הודעה מיום 21.8.07, שורה 91). באותו יום, בסביבות השעה 11:00, נכנס המשיב לסוכנות נסיעות בבית שמש ורכש כרטיס טיסה הלוך וחזור לאמסטרדם. הטיסה יצאה באותו יום בשעות אחר הצהרים. לדברי סוכנת הנסיעות, היה המשיב מעוניין לחזור ביום 8.8.07 או ביום 9.8.07, אך עלה בידה למצוא עבורו כרטיס חזרה רק ליום 13.8.07 (הודעת אילנה קנטור מיום 6.8.07). בסופו של דבר חזר המשיב לישראל רק ביום 16.8.07. העדה ציינה, כי המשיב היה " לחוץ" (עמ' 2, שורה 7 ואילך). המשיב שילם עבור הכרטיס במזומן, ביורו. אשת המשיב, אולגה, אמרה כי המשיב אמר לה יום לפני כן כי בדעתו לנסוע למחרת לחו"ל למשך שבועיים. אשת המשיב לא הרבתה בשאלות, שכן גם בעבר נסע המשיב מספר פעמים לחו"ל בהתראה של יום או פחות מכך. האשה ציינה, כי אינה יודעת כיצד עולה בידי המשיב לממן את נסיעותיו הרבות לחו"ל (עמ' 3, שורה 69).

4.         גרסת המשיב נמסרה לראשונה רק ביום 20.8.07.

בהודעות שנגבו ממנו עם שובו לישראל, ביום 16.8.07 וביום 19.8.07, שמר על זכות השתיקה ולא אמר דבר.

בהודעה מיום 20.8.07 אמר המשיב, כי בשבועיים שקדמו ליום השוד הוא נהג להגיע למקום על מנת לקנות סמים לשימושו העצמי מבחור שגר במקום. הקניה נעשתה בכל פעם לפנות בוקר, לצרכי אותו יום. ביום השוד נתקל בנהג המונית שרץ לעברו ורדף אחריו, ומתוך בושה שיתגלה דבר שימושו בסמים החליט לנסוע לאמסטרדם.

עוד קיים בתיק החקירה מזכר מיום 21.8.07, המתעד פניה של המשיב לחוקרים בזו הלשון: " אם יבוא העורך דין שלי בהצעה שאני יספר הכל מא' עד ת' ויתנו לי אורכה של שלושה חודשים להחזיר את הכסף אז יכולים לשחרר אותי?"

לאחר מכן נחקר המשיב גם ביום 21.8.07 וביום 23.8.07 וחזר על גרסת רכישת הסם, כאמור.

5.         התמונה המצטיירת מן המקובץ היא, כי קיים פסיפס של ראיות נסיבתיות הקושרות את המשיב לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. אכן, מקום שהמדובר בראיות נסיבתיות הכלל הוא, כי " בית המשפט יוכל לבסס עליהן את הרשעתו של נאשם, רק לאחר שבחינה על דרך ההיגיון, ניסיון החיים והשכל הישר, מובילה למסקנה כי זו התוצאה היחידה המתחייבת מהן" (ע"פ 6864/03 רוקנשטיין נ' מדינת ישראל, פסק דינו של כב' השופט א' א' לוי, מיום 28.4.04). ואולם, דיות הראיות להרשעה איננה נבחנת עתה. בשלב זה נבחנת השאלה האם המדובר בראיות לכאורה, כמובנו של צירוף זה ב-בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147. אשר לכך נקבע, כי " אמנם, היותו של כתב-האישום מבוסס כולו על ראיות נסיבתיות, אינו שולל אפשרות של מעצר עד תום ההליכים, אם מצטרפות הראיות הנסיבתיות הללו לכדי מסכת של ראיות לכאורה, שיש בהן סיכוי סביר להרשעה" (בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' קנילסקי, החלטתה של כב' השופטת ביניש (כתוארה אז), מיום 17.2.99).

מסקנתי היא, כאמור, כי בענייננו קיימות ראיות לכאורה, ואף מעבר לכך.

6.         אשר לעילות המעצר. בבקשה למעצר עד תום ההליכים ובדיון שם ב"כ המבקשת דגש על המסוכנות לבטחון הציבור העולה מן המשיב, בשים לב לטיב המעשים שביצע לכאורה המתאפיינים בתחכום, תכנון ואלימות. כן הפנה ב"כ המבקשת לגליון ההרשעות הקודמות של המשיב. בשנת 1996 הורשע המשיב על פי הודאתו בעבירה של קיום מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, ונדון לעונש מאסר של שלוש שנים. עוד יש לציין, כי בשנת 2004 הורשע המשיב בעבירה של הסעת תושב זר ונדון לקנס ולמאסר על תנאי.